אחים יקרים חיילים ולוחמים,
אנו עומדים בפתחו של יום הדין הגדול והקדוש ראש השנה, יום בריאת אדם הראשון, שבו אנו ממליכים עלינו ועל העולם כולו את מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
עניינו הפנימי על עניינו של ראש השנה, כפי שמבואר באריכות בספרי חסידות, בסוגיית המלכויות, מדוע בראש השנה אין אנו מזכירים חטא ועוון, ואין אנו עוסקים בבקשת צרכים גשמיים, אלא כל עיקרה של התפילה והתקיעות מוקדש לעניין אחד ויחיד, "מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ"?
והביאור הוא כי ראש השנה איננו יום שבו האדם עומד במרכז, אלא זהו יום של "קבלת עול מלכות שמיים" מעל לכל טעם ודעת, בחינת ביטול מוחלט של העבד כלפי אדונו.
כללות הבריאה תלויה ברגע זה שבו עם ישראל תוקע בשופר, קול פשוט היוצא מעומק הלב ללא מילים, ומעורר מחדש את הרצון האלוקי להמשיך חיות ולהנהיג את העולם לשנה נוספת. השופר, שמצד אחד הוא פשוט וחסר גוונים ומצד שני הוא כפוף ופונה למעלה, מורה על הביטול העצמי של נשמות ישראל, שמתוכו מתגלה הכתר העליון.
עומק זה משתקף באופן חי ונוקב בעולמו של חייל הנמצא בצבא. הרבי מליובאוויטש בשיחותיו למפקדים ולחיילים ביאר לא אחת כי המושג "צבא" בעבודת ה' מייצג את הדרגה הגבוהה ביותר של ביטול.
חייל אמיתי אינו אמור לבצע את משימתו אחרי ששואל שאלות, ואינו מנהל משא ומתן עם פקודת מפקדו, חייל פועל מתוך משמעת מוחלטת, ציות מוחלט ומסירות נפש למען המטרה שלמעלה ממנו.
זהו סודו של ראש השנה: כאשר יהודי עומד בתפילה וממליך את הקב"ה, הוא מעמיד את עצמו כחייל ב"צבאות השם", שהרצון הפרטי שלו בטל ומבוטל כלפי רצון המלך.
בעתות מלחמה ומערכה, כאשר הלוחמים ניצבים במוצבים, בטנקים, בחמ"לים ובקווי המגע, התודעה הזו נעשית מוחשית בעליל. הלוחם היהודי יודע שהציוד, הטקטיקה, הנשק והתחמושת אינם אלא כלים גשמיים שדרכם מתלבשת הגזירה העליונה, ועיקר ההכרעה והשמירה יונקים מתוקף הביטול וההמלכה, מתוך הידיעה ש"ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה".
מכאן מתבררת גודל האחריות ההיסטורית, התורנית והנפשית המוטלת על כתפינו כחיילים חרדים בני תורה, המשלבים תורה וצבא בעת כבדה זו לעם ישראל.
השירות שלנו בשורות הצבא, שבו אנו מקפידים על קלה כבחמורה, מוסרים נפשנו על תפילה בציבור, לימוד תורה, קדושת המחנה וכשרות מהודרת לצד פעילות מבצעית ושמירת נפשות, הוא הכלי הנעלה ביותר להמשכת מלכות שמיים בתוך עולם המעשה.
אנו איננו נמצאים במערכה כפרטים בודדים, אלא כשליחי ציבור הנושאים עליהם את חובת הקידוש שם שמיים. המפגש היומיומי של החייל החרדי עם כלל אחינו הלוחמים מכל חלקי עם ישראל, כאשר הוא נעשה מתוך מאור פנים, עין טובה, כבוד עמוק ואהבת חינם אמיתית הפורצת כל מחיצה, הוא התכלית של ראש השנה.
כפי שביאר רבנו הזקן בפרק ל"ב בתניא, כאשר הנפש היא העיקר והגוף טפל, מתגלה שכל ישראל שווים באמת וכולם מתאימים זה לזה כאיש אחד. כשחייל חרדי מראה אהבת ישראל צרופה לחברו לנשק, חולק איתו את הקושי והסכנה, ומקרין סביבו חוסן של אמונה ותורה, הוא פועל לאחדות האומה ומסלק את כל המקטרגים לקראת יום הדין.
הרבי מליובאוויטש שינן והדגיש פעמים אין מספר, החוסן הגשמי וההצלחה המבצעית של המחנה בשדה הקרב תלויים באופן ישיר בטהרתו, בקדושתו ובחוסנו הרוחני של המחנה. המצוות והתורה אינן תוספת צדדית לחיי השטח, אלא הן הן השריון המבצעי האמיתי של עם ישראל. כאשר אנו מתייצבים בראש השנה במחנה הצבאי, תוקעים בשופר וממליכים את הקב"ה מתוך אהבת חינם ואחדות שורות גמורה, אנו ממשיכים שמירה עליונה וסייעתא דשמיא לכל אחינו שבחזית, ומבטלים את כוחם של כל אויבינו ושונאינו.
יהי רצון שכל הפצועים יזכו במהרה לרפואה שלמה מן השמיים, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל, ושכל הלוחמים ישובו לבתיהם בריאים ושלמים בגופם ובנפשם, מלאים וגדושים בתורה ויראת שמיים. ונזכה כולנו להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים ולשלום, לשנת גאולה וישועה, ולראות בהמלכת הקדוש ברוך הוא על כל העולם כולו בהתגלות כבוד שמיים בבניין בית המקדש השלישי, כפי שאנו זועקים ומייחלים בתפילות היום הקדוש:
"וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה", ומתוך עמידתנו האיתנה בתורה, בצבא ובאהבת חינם, יערה עלינו אבינו שבשמיים שנה טובה ומבורכת, שנת ניצחון וגאולה שלמה לכל בית ישראל.
בברכת חזק ואמץ, לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, לקדושת המחנה, לאהבת ישראל ולניצחון מוחלט!