אחים יקרים חיילים ולוחמים.
אנו זוכים בשבת קודש זו לעסוק בפרשת 'נצבים', הפרשה הנקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה, שהיא גם השבת האחרונה של השנה כולה, ואוצרת בתוכה את חותם העבודה של השנה החולפת ופותחת את שערי השנה החדשה והבאה עלינו לטובה.
הפסוק הפותח, "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ", מעורר שאלה מעניינת, המבוארת רבות בספרי החסידות: מדוע פתחה התורה בהדגשת הכלל, "כֻּלְּכֶם", ומייד פירטה לעשרה סוגים ומדרגות שונות, מ"ראשיכם" ועד "חוטב עציך"? וביאור העניין כמובא בספרי חסידות, כי "הַיּוֹם" קאי על ראש השנה, יום הדין הגדול.
המילה "נִצָּבִים" מורה על עמידה איתנה ותוקף פנימי שאינו מתנועע מכל פגע, וכיצד זוכים בני ישראל לעמוד איתנים בדין לפני מלך מלכי המלכים? אך ורק כאשר מתקיים בהם "כֻּלְּכֶם", כשכל חלקי העם, על כל מדרגותיהם, שונותם ותפקידיהם, מתאחדים לחטיבה אחת בלתי ניתנת לפירוד. הגוף היהודי השלם אינו יכול להתקיים מראשי העם בלבד ללא שואבי המים, וכולם תלויים זה בזה ומשלימים זה את זה.
ביאור זה מקבל משנה תוקף בהיותה של שבת זו השבת האחרונה בשנה.
אדמו"ר הזקן בעל התניא מביא מהבעל שם טוב הקדוש, שבשבת מיוחדת זו הקדוש ברוך הוא בעצמו מברך את החודש השביעי, חודש תשרי, ומכוח ברכה זו מברכים ישראל את שאר חודשי השנה. הרבי מליובאוויטש מבהיר בשיחותיו כי הברכה האלוקית העליונה הזו חלה על המחנה כאשר מתגלה בתוכו ה"ביטול" המוחלט, ההבנה שכל ההבדלים החיצוניים בטלים מול נקודת הנשמה העצמית המשותפת לכולנו באלוקות.
בפרשתנו נאמר: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ", והתניא קדישא ייסד על פסוק זה את כל ספרו, לבאר כיצד עבודת ה' והדבקות במצוות קרובות ונגישות לכל יהודי באשר הוא, אפילו למי שמרגיש את עצמו רחוק ביותר.
מתוך כך מתבררת גודל האחריות והשליחות המוטלת עלינו, כחיילים חרדים בני תורה הניצבים כעת במדי הצבא על משמר העם ושמירת נפשות ישראל בעת המערכה.
השירות שלנו בשורות הצבא, שבו אנו מקפידים על קלה כבחמורה, מוסרים נפשנו על תפילה בציבור, לימוד תורה, כשרות וצניעות ללא פשרות, לצד עמידה איתנה על המשמר בקו האש, בחמ"ל, בעמדות השמירה ובשטחי הכינוס, הוא ההתגלמות המעשית של "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם".
אנו אמונים לחבר את ה"ראשים" עם ה"שואבי מים", להביא את אור התורה ועומק ההלכה אל תוך הכלים המבצעיים של שדה הפעילות. המפגש היומיומי של החייל החרדי עם כלל אחינו הלוחמים מכל חלקי הציבור, כתף אל כתף תחת עול המשימה, הוא השדה שבו אנו נדרשים לגלות את תורת החסידות באהבת חינם אמיתית. השליחות שלנו היא להקרין מאור פנים, עין טובה ורעות אמיתית, לראות בכל יהודי חלק בלתי נפרד מנשמת האומה, ולשבור את כל מחיצות הריחוק והניכור.
זכרו, חוסנו של מחנה ישראל בגשמיות, היכולת לעמוד בפני אויבינו, ההצלחה המבצעית והשמירה על חיי הלוחמים, תלוי ויונק באופן ישיר ומובהק מקדושתו, מטהרתו ומחוסנו של המחנה ברוחניות. התורה והמצוות אינן עיסוק אישי מבודד, אלא הן-הן השריון הרוחני והמגן האמיתי על הכלל.
כאשר חייל חרדי שוקד על קביעות עתים לתורה בין משימה למשימה, מדקדק בדיני הצבא על פי ההלכה ונוהג במידות ישרות ובאהבת ישראל ללא גבול, הוא בונה במו ידיו את הכלי הטהור להשראת השכינה במחנה, ובזכות כך זוכים הלוחמים לעמידה איתנה ולסייעתא דשמיא בשדה המערכה, כהבטחת הפרשה: "וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ".
בשבת אחרונה זו של השנה, כאשר אנו חותמים את שנת המערכה ומתכוננים ליום הדין, עלינו לזכור שסוד הניצחון והזכייה בדין הוא האחדות הפנימית של עם ישראל.
השילוב של תורה וצבא מתוך ביטול עצמי, יראת שמיים טהורה ואהבת חינם פורצת מחיצות, הוא המפתח לפתיחת שערי הרחמים.
יהי רצון שכל הפצועים יזכו במהרה לרפואה שלמה מן השמיים, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל, ושכל החיילים ישובו לבתיהם בריאים ושלמים בגופם ובנפשם. ונזכה כולנו להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים ולשלום, לשנת גאולה וישועה, ולראות בבניין בית מקדשנו ותפארתנו בקרוב ממש.
ומתוך אחדות המחנה, מסירות הנפש לתורה ולכלל ישראל, נזכה לשנה טובה ומבורכת ולישועה שלמה לכל בית ישראל.
בברכת חזק ואמץ, לשבת קודש של ברכה ושלום, לכתיבה וחתימה טובה, לאהבת ישראל, לקדושת המחנה ולניצחון הגמור!