אחים יקרים חיילים ולוחמים.
אנו בע"ה נקרא בשבת זו את פרשת 'כי תצא', הפרשה העשירה ביותר במצוות בכל התורה כולה, כשאנו ניצבים בעיצומו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, ימי הוד ימים בהם אנו בבחינת "אני לדודי ודודי לי". הפסוק הפותח את פרשתנו, "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדְךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ", מעורר דיוק משמעותי עליו עומדת תורת החסידות.
מדוע נאמר "עַל אֹיְבֶיךָ" ולא "אֶל אֹיְבֶיךָ" או "עִם אֹיְבֶיךָ"?
כי בעצם היציאה של הלוחם היהודי לשליחותו, הוא כבר ניצב בבחינת "עַל", למעלה מן האויב ומעל לכל מגבלות הטבע. היציאה לקרב איננה מתחילה מספק או משוויון כוחות, אלא מתוך הבטחה עליונה מוקדמת שהניצחון כבר נתון בידנו, וכל תפקידנו הוא רק לעשות את ה"כלי" הגשמי והטקטי כדי לממש את "וּנתנו ה' אלֹוקיך בידך".
עניין עמוק זה מקבל משמעות כפולה ומכופלת דווקא בעיצומו של חודש אלול, שבו אנו חווים את תחושת הקירוב להקב"ה, "המלך בשדה".
תורת החסידות מבארת כי היציאה של המלך לשדה נועדה בדיוק עבור אותם אלו הנמצאים מחוץ לכותלי ההיכל אלו העוסקים במלאכת השדה, במשא ומתן, בעבודת כפיים, ובאופן כללי ב'עובדין דחול'. בעיצומו של חודש אלול, כשאנו מתקרבים ליום הדין, אנו נדרשים לחבר את שבעים וארבע המצוות של פרשת כי תצא, מצוות הנוגעות לכל שעל ושעל של חיי המעשה, מהשבת אבידה, דרך מצוות מעקה ועד לדיני טהרת המחנה הצבאי, אל מקור הקדושה.
החסידות מלמדת שאין רגע בחייו של יהודי, ובפרט בחייו של חייל, המנותק מעבודת ה'. היציאה למלחמה הגשמית היא גילוי של המלחמה הרוחנית לבירור העולם, שבה אנו פודים את הניצוצות הקדושים ("וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ") ומעלים את המציאות כולה לקדושה.
במרכז הפרשה מופיעה מצווה מכוננת המאירה את דרכנו: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ... לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם". בתורת החסידות מבואר שהשבת אבידה איננה מתמצה רק ברכוש גשמי, אלא היא בראש ובראשונה "השבת אבידת הנפש", החובה להשיב את ליבו של האח, לקרב כל יהודי לאביו שבשמיים מתוך אהבת ישראל צרופה. כאן בדיוק מונחת האחריות ההיסטורית והשליחות העמוקה שלנו כחיילים חרדים בצבא הגנה לישראל, המשלבים תורה וצבא בעיצומה של מלחמת התקומה המורכבת. התורה מצווה אותנו "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם", חייל בן תורה אינו יכול להישאר אדיש למצוקת אחיו, לגורל עמו ולביטחון ארצו. השירות שלנו בצבא, כתף אל כתף עם אחינו מכל שדרות העם, הוא היישום הנעלה ביותר של אהבת חינם.
כאשר חייל חרדי עומד בקו האש, בחמ"ל, בטנק או בעמדת השמירה, ומקרין מאור פנים, כבוד הדדי ורעות עמוקה, הוא שובר את כל המחיצות והפירוד. אנו מוכיחים הלכה למעשה כי הדבקות בתורה במצוות, קלה כבחמורה, אינה בונה חומות של ניכור אלא אדרבה, היא המעניקה את הכוח למסירות נפש למען הכלל ואת הדבק המאחד את עם ישראל.
החוסן הצבאי והגשמי של המחנה, היכולת להכריע את האויב בשדה הקרב, הדיוק המבצעי והשמירה על חיי הלוחמים, יונק באופן ישיר ובלתי מנותק מקדושתו וטהרתו של המחנה ברוחניות. בפרשתנו מודגש הציווי המרכזי של תורת הלחימה היהודית: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ". כאשר חייל חרדי מקפיד על תפילה במניין, על הנחת תפילין, על כשרות ועל קביעת עתים לתורה בין משימה מבצעית אחת לשנייה, הוא אינו פועל רק עבור עצמו, אלא הוא מחשל את השריון הרוחני של הפלוגה והחטיבה כולה. הרוחניות היא המנוע של הגשמיות; היא המעניקה למפקדים את התושייה ואת הבהירות המבצעית, והיא המבטיחה את השראת השכינה במחנה.
בסיום הפרשה אנו מצטווים על מחיית זכר עמלק, "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק... אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ". החסידות מבארת שעמלק מייצג את הקרירות, הספק והפירוד ("קרך" מלשון קור). השליחות שלנו בעיצומו של חודש אלול ובתוך שגרת המערכה היא להבעיר את אש החמימות של אהבת חינם, להדוף כל רפיון באמונה, ולהתייצב כאיש אחד בלב אחד מול כל אויב. מתוך השילוב האיתן של מצויינות מבצעית עם הקפדה רוחנית ללא פשרות, מתוך אהבת ישראל אמיתית ללא תנאי, אנו מבטלים את כוחו של עמלק ומכשירים את הקרקע לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
שהקב"ה ישמור את צאתכם ואת בואכם בכל מקום בו תהיו.
יהי רצון שהפצועים הגיבורים יזכו לרפואה שלימה ומהירה, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל, ושכל הלוחמים יחזרו לבתיהם לשלום, בריאים ושלמים ברוח ובגוף, עטורי ניצחון ותהילה. ונזכה בעיצומו של חודש אלול לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, ולגאולה השלימה בבניין בית המקדש השלישי, כפי שמבטיח לנו הפסוק הנשגב בפרשתנו:
"כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ" (דברים כג, טו), ומתוך קדושת המחנה, ואהבת החינם, נצא למלחמה, ננצח ונביא שלום וביטחון לעם ישראל כולו.
בברכת חזק ואמץ, לקדושת המחנה, לאהבת חינם ולניצחון המוחלט!