אחים יקרים חיילים ולוחמים.
אנו זוכים בשבת זו לעסוק בפרשת 'ראה', הניצבת בעיצומן של ימי 'שבע דנחמתא', ובשבת זו ממש אנו מכריזים ומברכים את חודש אלול הבעל"ט, חודש הרחמים והסליחות. הפסוק הפותח את פרשתנו, "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה", מעורר קושי ידוע בלשונם של חז"ל והמפרשים: מנעם הכתוב לפתוח בלשון יחיד ("רְאֵה") ועבר מיד ללשון רבים ("לִפְנֵיכֶם")? תורת החסידות מסבירה יסוד חשוב בעבודת ה'.
ראייה איננה רק שמיעה או הבנה מופשטת. ראייה מביאה להרגש פנימי ולמוחשיות בלתי נתפסת. המילה "רְאֵה" בלשון יחיד מופנית לכל אחד ואחד מישראל באופן פרטי, לראות ולגלות את ה"אנכי", את הניצוץ האלוקי שבתוכו.
אך ברגע שיהודי רואה את האור האלוקי העצמי הזה, הוא מבין מיד שאינו מנותק מכלל ישראל, והראייה הפרטית הופכת מיד ל"לפניכם", לאחריות כוללת וערבות הדדית על המחנה כולו.
העומק הזה מתחבר במישרין להיותה של השבת 'שבת מברכים' חודש אלול.
תורת החסידות, ובפרט מאמריו של אדמו"ר הזקן ב'לקוטי תורה', מבארת את עניינו של חודש אלול במשל המפורסם של "המלך בשדה". במהלך השנה המלך נמצא בהיכלו, ומי שרוצה להקביל את פניו צריך יגיעה, הרשאות ועמידה בתנאים מורכבים. אך בחודש אלול, המלך יוצא אל השדה, אל מקום עבודתם של האנשים הפשוטים והעמלים, ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכל.
הקב"ה אינו מחכה שנבוא אליו להיכל, אלא הוא יורד אלינו אל ה"שדה", אל מקומות העבודה, המעשה, ואף אל שדה המערכה והקרב.
עבודת חודש אלול אינה בריחה מהעולם הגשמי אל תוך בית המדרש בלבד, אלא גילוי ה"המלך בשדה" בתוך חיי המעשה, מתוך מאור פנים ואחדות מוחלטת.
היסודות הללו מקבלים תוקף נפלא ומחייב בשליחותנו כחיילים חרדים בצבא הגנה לישראל, המשלבים תורה וצבא בעיצומה של מלחמת התקומה המורכבת. השירות שלנו, בתקופה זו של "המלך בשדה", הוא ההתגלמות המעשית של עבודת חודש אלול. כאשר חייל בן תורה נמצא בקו האש, בטנק, בחמ"ל, בעמדת השמירה או אפילו ביחידה עורפית, הוא נפגש עם המציאות של ה"שדה" במובנה הממשי ביותר. השליחות שלנו שם אינה פשרה, אלא היא-היא הראייה האלוקית של "רְאֵה אָנֹכִי". כשאנו מקפידים על קלה כבחמורה, בשמירת הדיבור, בהנחת תפילין, בהקפדה על כשרות ובקביעת עתים לתורה בין משימה מבצעית אחת לשנייה, אנו מחדירים את קדושת ההיכל לתוך עומק השדה.
בו בזמן, המפגש היומיומי עם אחינו הלוחמים מכל שדרות האומה, כשהוא נעשה מתוך מאור פנים, אהבת חינם ורעות אמת הפורצת מחיצות מגזריות, הוא הממחיש את פניו השוחקות של המלך לכל אחד ואחד.
הרבי מליובאוויטש שינן והדגיש ללא הרף בשיחותיו לחיילי צה"ל ולמפקדיו: החוסן הצבאי, הטקטי והגשמי של המחנה בשדה הקרב – היכולת לנצח את האויב, הדיוק המודיעיני והשמירה המעשית על חיי הלוחמים, יונק באופן ישיר ובלתי אמצעי מחוסנו, טהרתו וקדושתו של המחנה ברוחניות. קיום התורה והמצוות במחנה הצבאי אינו עניין פרטי של החייל, אלא הוא תורת הלחימה היהודית והשריון המבצעי האמיתי של האומה כולה. חייל חרדי שמפגין תוקף רוחני יחד עם מסירות נפש מבצעית, ומקרין אהבת ישראל ללא תנאי, בונה את הכלי הטהור להשראת השכינה במחנה, כהבטחת התורה בפרשתנו: "כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ... וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ".
בפרשתנו נקרא פסוק מיוחד "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם". כשאנו תופסים שכל יהודי, ללא הבדל מגזר או רקע, הוא בנו של הקב"ה, ממילא מתבטלת כל סיבה לשנאה או פילוג, ונפתחת הדרך לאהבת חינם אמיתית. השליחות שלנו כחיילים בני תורה היא להוביל את האחדות הזו, להראות שהתורה והצבא אינם סותרים זה את זה אלא משלימים. התורה היא הרוח והנשמה, והצבא הוא הכלי והחרב להגנת האומה. מתוך העמידה המשותפת ב"שדה", כשאנו מברכים את חודש אלול מתוך ערבות הדדית, אנו פותחים את צינורות הרחמים והסליחות ומביאים את הברכה והניצחון לכלל ישראל.
שהקב"ה ישמור את צאתכם ואת בואכם, יפרוש עליכם סוכת שלום, ויעניק לכם תושייה מבצעית עילאית, אומץ לב וניצחון מוחלט ומוחץ על כל שונאינו.
יהי רצון שהפצועים הגיבורים יזכו לרפואה שלימה ומהירה, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל, ושכל הלוחמים יחזרו לבתיהם לשלום, בריאים ושלמים ברוח ובגוף.
ושנזכה בחודש זה, חודש אלול, לחידוש הרעננות בעבודת ה' ולגאולה השלימה בבניין בית המקדש השלישי, ומתוך פתיחת הלב ובאהבת חינם, יפתח לנו ה' את אוצרו הטוב וישפיע עלינו ניצחון אמיתי.
בברכת חזק ואמץ, לחוסן המחנה, לחודש טוב ומבורך, לקדושת המחנה, לאהבת חינם ולניצחון המוחלט!