אחים יקרים חיילים ולוחמים.
אנו זוכים בשבת זו לקרוא בתורה את פרשיות 'מטות מסעי', חותמים את חומש במדבר כולו ומכריזים יחד בקול רם: "חזק חזק ונתחזק!". השילוב של שבת זו הוא עצום, שכן זוהי גם 'שבת מברכים' של חודש מנחם-אב, חודש שבו אנו מתפללים ומאמינים שייהפך לטובה, לששון ולשמחה, בקרוב ממש.
המבט החסידי על הפרשיות, עוסק בבירור ההבדל שבין "מטות" ל"מסעי". הפרשה הראשונה פותחת ב"ראשי המטות", ובחסידות מדייקים כי "מטה" מייצג ענף שנכרת מן העץ, יבש והתקשה, והוא מבטא תוקף, יציבות וחוזק בלתי מתפשר.
לעומת זאת, פרשת מסעי עוסקת בתנועה ובשינוי "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל".
החידוש הנפלא של סיום החומש הוא החיבור שבין השניים: היהודי נדרש להחזיק בתוקף וביציבות פנימית מוחלטת של ה"מטה" שאינו נשבר, ודווקא מתוך החוזק הזה לצאת אל ה"מסעות" והתנודות של העולם הגשמי, לברר את מ"ב המסעות במדבר העמים ולהפוך את השממה הגשמית והרוחנית למקום משכן לה'.
העומק מתעצם כאשר אנו מברכים בשבת זו את חודש אב, חודש שבו חרב בית המקדש בעוון שנאת חינם.
תרופת המשקל לחורבן היא "אהבת חינם" אהבה שאיננה מותנית בדבר, הפורצת את גדרי השכל הצר ומגלה את עצמיות הנשמה האחת של עם ישראל.
השם "מנחם אב" נושא בחובו את מהות הגאולה: הפיכת האב והדין לנחמה ורחמים. כאן בדיוק מונחת האחריות ההיסטורית, התורנית והמוסרית שלנו כחיילים חרדים בצבא הגנה לישראל, המשלבים תורה וצבא בעיצומה של מלחמת התקומה המורכבת.
השירות שלנו במטה ובשטח איננו רק כורח הגנתי; הוא השליחות הרוחנית העמוקה של דורנו לחבר את חלקי העם באהבת חינם אקטיבית.
כאשר חייל חרדי נמצא בקו האש, בנגמ"ש, בחפירה או בחמ"ל, וחולק חיים, גורל ומסירות נפש עם לוחמים מכל גווני הקשת של האומה, הוא מנפץ בפועל את קליפת הפירוד שהביאה לחורבן.
המפגש הזה, שבו אנו שומרים על קלה כבחמורה, מקפידים על קדושת המחנה ותורתו, ובו בזמן מגינים בחירוף נפש על אחינו, פועל קבל פני משיח ובנין בית המקדש.
בפרשת מטות אנו מוצאים את מלחמת מדין, שבה מצטווה משה: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא… אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל". חז"ל מדייקים בכפל הלשון "אֶלֶף לַמַּטֶּה" ניתן ללמוד מכאן יסוד נצחי המגדיר את תורת הלחימה היהודית: החוזק המבצעי, הטקטי והגשמי של הלוחם בחזית יונק באופן ישיר ובלתי מנותק מחוסנו וקדושתו של המחנה ברוחניות. התורה והמצוות אינן "תחביב" או עיסוק לשעות הפנאי של החייל; הן השריון המבצעי האמיתי של המחנה. כשאנו חזקים ברוח, כשאנו קובעים עתים לתורה בין משימה למשימה, מקפידים על תפילה ותפילין בתוך הלחץ המבצעי ושומרים על טהרת הלשון במחנה, אנו יוצרים את הכלי הטהור שממשיך את השמירה העליונה, כהבטחת התורה "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ".
בסיום חומש במדבר, אנו עומדים יחד ומכריזים "חזק חזק ונתחזק". בפנימיות התורה מוסבר כי שלוש הלשונות הללו מייצגות חזקה, כוח נצחי שאינו משתנה ושום דבר אינו יכול לבטלו.
החזקה הזו נותנת לנו את העוז לעמוד איתן במלחמת התקומה הנוכחית, לא להישבר מן המסעות הארוכים והמאתגרים, ולדעת שהקב"ה מוליך אותנו בתוך המיצר לקראת הגאולה העתידה. השילוב של תורה וצבא מתוך ביטול עצמי ואחדות אמת הוא שיביא להיפוך חודש אב לששון ולשמחה, ולבניין בית המקדש השלישי.
שהקב"ה ישמור את צאתכם ואת בואכם, יפרוש עליכם סוכת שלום, ויעניק לכם תושייה מבצעית עילאית, אומץ לב וניצחון מוחלט ומוחץ על כל שונאינו.
יהי רצון שהפצועים הגיבורים יזכו לרפואה שלימה ומהירה, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל, ושכל הלוחמים יחזרו לבתיהם לשלום, בריאים ושלמים ברוח ובגוף, מתוך שמחה וגאולה קרובה. ונזכה לראות בהיפוך הימים הללו למועדים טובים ובהתגלות הגאולה השלימה, כפי שמבטיח לנו פסוק החותם של נחלת הארץ בפרשתנו:
"וְלֹא תַחְנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ… וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לה, לג-לד)
ומתוך השראת השכינה במחננו המאוחד, ננצח ונביא שלום נצחי על ישראל.
בברכת חזק חזק ונתחזק, לקדושת המחנה, לאהבת חינם ולניצחון המוחלט!
