סמל דניאל חמו ז"ל, לוחם בפלוגה החרדית ח"ץ (גדוד 202) של חטיבת הצנחנים, נפל בקרב בצפון רצועת עזה ביום ז' באייר התשפ"ד (15 במאי 2024), והוא בן 20 בנופלו.
איש של נתינה
דניאל ז"ל נולד ביום ט"ז בטבת תשס"ד (10.1.2004) בקרית אתא, בנם של שרה ואליהו. הוא גדל במשפחה ברוכת ילדים וחמה, אח ליוסף, יהודה, רבקה, מרדכי, מנשה, יהונתן, אלישע, רפאל, מרים ודוד.
עוד בטרם התגייס לשירותו הצבאי, בלט דניאל ברצונו המובהק לעשות טוב למען האחר. במסגרת פעילותו בקבוצת "אחריי!", לקח חלק פעיל וקבוע בארגון ואריזת מארזי מזון לחיילים בודדים. הוא היה צעיר שפעל מתוך חסד אינסופי, בנה את עצמו מאפס בעשר אצבעותיו, והלך תמיד עד הסוף עם כל החלטה ובחירה שקיבל – כל זאת מבלי להוריד את החיוך מפניו לרגע.
"שלפו" אותו מהלחימה כדי להציל חיים
ביום 27.4.2023 הגשים דניאל את שאיפתו והתגייס לחטיבת הצנחנים, שם שירת בפלוגה החרדית ח"ץ של גדוד 202.
ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה, התבשר דניאל כי נמצא מתאים לתרומת מח עצם מצילת חיים עבור אישה בשנות ה-60 לחייה שחלתה במחלה קשה. ללא היסוס, הוא הסכים מיד לעבור את ההליך כדי להציל את חייה. תהליך ההכנה הרפואי נקבע ל-8 באוקטובר 2023, אולם עם פרוץ מתקפת הפתע בשמחת תורה, הוקפץ דניאל בדחיפות עם חבריו לפלוגה ללחימה קשה בשדרות, בבארי ובמוקדי עימות נוספים, וההליך הרפואי נדחה.
בשל החשש הכבד לחיי המטופלת שהמתינה לתרומה בדחיפות, יצרו נציגי מאגר מח העצם הלאומי של עמותת "עזר מציון" קשר עם מפקדיו של דניאל בשטח. מפקדיו בחרו לשחרר אותו באופן מיוחד על מנת לבצע את המצווה הגדולה.
ד"ר ברכה זיסר, מנהלת מאגר מח העצם הלאומי, מספרת:
"דיברנו עם המפקדים שלו בפלוגת חץ, ופשוט 'שלפנו' אותו מהלחימה שבועיים אחרי שמחת תורה, מאזור שדרות. ב-26 באוקטובר הגיע דניאל אל בית המאגר בפתח תקווה, ותרם מח עצם לאישה שלא הכיר. כך הוא הציל את חייה של אישה שהייתה זקוקה בדחיפות לתרומה הזאת. זה מספר קצת על הנשמה הגדולה שלו".
חבריו של דניאל תיארו אותו כ"מלאך בדמות אדם" שזכה להציל חיים של אדם זר לחלוטין בעיצומה של מלחמה קשה.
הלוחם שלא היסס ונפל בקרב
לאחר השלמת התרומה, חזר דניאל מיד אל חבריו לנשק ולחם עימם בגבורה ובמסירות בחזית הדרומית ובעומק רצועת עזה.
ביום ז' באייר תשפ"ד (15.5.2024), במהלך קרב קשה בצפון רצועת עזה, נפל דניאל. לאחר מותו, הועלה מדרגת רב-טוראי לדרגת סמל.
סמל דניאל חמו ז"ל הובא למנוחות ביום ה', ח' באייר התשפ"ד (16 במאי 2024), בבית העלמין הצבאי בנתניה. הוא הותיר אחריו הורים כואבים, עשרה אחים ואחיות, וחברים רבים שממאנים לעכל את האובדן.
הגעגועים למלאך שהלך
אחיו יהודה ספד לו בכאב עמוק: "דניאל שלנו, אתה כל כך חסר לנו. קשה למצוא מילים שיכולות באמת לתאר את הגעגוע והכאב. יצאת להגן על המדינה ועל כולנו, מתוך אומץ ולב גדול, ולא חזרת. הזיכרון שלך מלווה אותנו בכל יום, בכל מחשבה ובכל רגע. נזכור אותך תמיד, את מי שהיית, את הדרך שלך, ואת מה שנתת לנו ולמדינה".
חברו הקרוב, דניאל חסין, הוסיף וכתב על דמותו המאירה: "היה האח הכי אהוב והתומך הכי גדול שהיה לי בחיים. לא היה אדם עם לב גדול כמו שלו. תמיד עזר ותמך והושיט יד לאדם בצרה. דניאל הוא ילד פלא שפשוט בנה את עצמו מאפס והלך עד הסוף עם כל מה שבחר לעשות. כמו דניאל לא קיים עוד בעולם. צדיק אמיתי ואיש של חסד. העולם הרבה פחות בהיר מאז לכתו".
יהי זכרו ברוך.