החיוך, הענווה והגבורה שלא יישכחו: שנה לאסון של נצח יהודה בבית חאנון | לזכרם

מחר, בשבת י"ב בתמוז תשפ"ו, תימלא שנה לאסון הכבד בבית חאנון. שנה חלפה מאז אותו לילה כואב שבו נקטפו חייהם של ארבעה לוחמי גדוד 'נצח יהודה' ולוחם נוסף מהחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, בפיצוץ זירת מטענים קטלנית. במלאות שנה לנפילתם, אנו חוזרים אל סיפורי הגבורה, הלבבות הגדולים והחיוכים שנשארו חקוקים לעד.

פרטי התקרית הקשה בבית חאנון

האסון התרחש בליל י"ב בתמוז תשפ"ה (7 ביולי 2025), סמוך לשעה 22:00. כוח מגדוד נצח יהודה (97) של חטיבת כפיר חצה בצורה רגלית ציר שאבטח את ההתקפה מאחור, במרחב נצור ומכותר בבית חאנון, שבקרבתו פעלו טנקים וכלים הנדסיים.

על הכוח הרגלי הופעלה זירת מטענים רבי-עוצמה שהתפוצצו. במהלך ניסיונות הפינוי והטיפול בפצועים, הותקל כוח החילוץ בירי מטווח קרוב ובמארב משולב של צלפים שביצעו המחבלים. הלוחמים השיבו אש והגנו בגופם על חבריהם בקרב גבורה ממושך. בתקרית הקשה נפלו חמישה לוחמים ו-14 נוספים נפצעו, שניים מהם באורח קשה. הנפגעים פונו תחת אש לבתי חולים בארץ.

חמשת הגיבורים שנפלו באסון

סמ"ר משה שמואל נול הי"ד – "תעשה עם חיוך"

משה שמואל נול מבית שמש, לוחם בגדוד נצח יהודה, נולד ביום כ"ג באלול תשס"ג (20.9.2003) בירושלים, בנם של מרים ודוד בצלאל, ואח לאסתר, קאפל, גילה, חיה ושניאור. משה ניחן בגישה ייחודית וחיובית לחיים, אשר תומצתה בשני משפטים שליוו אותו תמיד: "אם כבר אתה עושה משהו, תעשה עם חיוך" ו-"לא מספיק שקשה, אז גם להיות עצוב?". הוא היה בן 21 בנופלו.

אביו, דוד בצלאל, ספד לו: "הוא לא היה מודע לעובדה שהוא 'פייטר', הוא פשוט היה ילד נהדר. אף פעם לא קלטתי ממנו אכזבות, מעולם לא ראיתי אותו נרגז".

סמל משה נסים פרש הי"ד – "מאה אחוזים של ענווה וטוב לב"

סמל משה נסים פרש, לוחם בגדוד נצח יהודה, היה בנם הבכור של לבנה יהודית ויעקב. הוא נולד ביום י"ז בתשרי תשס"ה (1.10.2004) באשקלון, אח ללאה, תפארת, יוכבד, שמעון ולוי. משה נסים (שכונה "מוקיטו") גדל בחיק משפחה חמה ואוהבת של עולים מצרפת. הוא היה ילד של בית, שערך כיבוד ההורים היה חשוב לו יותר מכול. הוא היה בן 20 בנופלו.

אימו לבנה יהודית ספדה לו: "ילד מיוחד, ביישן מאוד, עניו, טוב לב, שקט, סקרן וכל כך חכם. כשהיה צריך לוותר על הכול ולפעול בקור רוח, לא התלבט לרגע. בזמן אמת של אירוע דרמטי כשהפלוגה שלו חטפה שלושה טילים בפגיעה ישירה, הוא מייד רץ וחיסל מחבלים. ובדרך, הספיק להניח חוסם עורקים לחבר שלו שכמעט נתלשה לו היד. כשחזר הביתה הצדעתי לו, והוא אמר שלא עשה כלום… זה משה, מאה אחוזים של ענווה.

כשהוא קיבל 15 גימלים לאחר ניתוח, הוא לא ניצל אותם, ואחרי כמה ימים התעקש לחזור לפלוגה כדי לא להכביד על החברים בסבב השמירות. עם ישראל איבד חייל טוב, אדם טוב, ציוני אמיתי שכל כך אהב את ארצו שלא יצא ממנה. אנחנו איבדנו בן בכור אהוב ברמה שאי אפשר לתאר. משה נסים, סיימת את תפקידך בעולם, אבל אתה משאיר ריק של תהום… שנהיה ראויים לך".

סמ"ר נועם אהרון מסגדיאן הי"ד – בן הזקונים שהיה עמוד התווך

סמ"ר נועם אהרון מסגדיאן מירושלים, לוחם בגדוד נצח יהודה, נולד ביום כ"ב במנחם אב תשס"ד (9.8.2004) בירושלים, בנם של אילנית ועופר, ואח לירון, רועי, טליה והודיה. אף שהיה בן הזקונים, נועם ניחן בבגרות יוצאת דופן ושימש כיועץ ומקור תמיכה שכולם נהגו להתייעץ איתו. הוא היה בן 20 בנופלו.

אביו, עופר, ספד לו בכאב: "נועמיקו, ככה אתה רשום לי בטלפון, איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר… השתדלת לא להיות נטל עבור אף אחד, אתה היית תמיד זה שרוצה לתת. היה לך כיבוד הורים שכל אבא ואמא חלמו… אני גאה בך נועם. לך לשלום ותהיה מליץ יושר עלינו, תודה לך ומצדיע לך, לא אשכח אותך לעולם".

אימו, אילנית, ספדה לו: "נועם שלי, אהוב שלי. למה? איך נפרדים ממך ילד טוב וטהור, אהבת אמת. היית כל כך מחובר למשפחה, איך כיבדת אותי ואת אבא והקרבת את היקר מכל – את החיים שלך בשביל אחרים. מתוך כל הדמעות ומתוך כל השבר אני רואה אותך, נזכרת כשאתה נכנס בדלת מחויך כולך, ותמיד אומר, 'אני לא צריך כלום'. תמיד החברים שלך אמרו החיוך של נועם שווה הכל".

סמ"ר מאיר שמעון עמר הי"ד – ילד של אור ואמת

סמ"ר מאיר שמעון עמר מירושלים, לוחם בגדוד נצח יהודה, בנם של אביגיל וגבריאל, נולד ביום ג' בטבת תשס"ה (15.12.2004) בצרפת, ואח צעיר ליוסף וטליה. בגיל שלוש וחצי עלה ארצה עם משפחתו וגדל בשכונת פסגת זאב בירושלים. מאיר היה ילד שובב, מופנם ורגיש – ילד של אור, בעל נשמה עדינה וטהורה וחיוך כובש. הייתה בו נוכחות שקטה אך בולטת, ללא דרמות אלא עם אמת צרופה ואהבה עמוקה לתורה שליוותה אותו תמיד. בן 20 בנופלו.

אימו, אביגיל, ספדה לו: "חיכיתי שבע שנים שמאיר יבוא לעולם, התפללתי לרבנים. כשנולד, הרב אמר לי לקרוא לו מאיר – הוא נולד ביום השמיני של חנוכה, היום המאיר ביותר. מאיר כילד היה שובב, מופנם, רגיש, אבל גם חברותי מאוד אוהב את החיים. אנחנו בטוחים שהוא עלה לעולם האמת, לגן עדן, אבל יהיה לנו קשה לחיות בלעדיו".

אחותו, טליה, ספדה לו: "איך אפשר להיפרד מאח, חבר, חצי מנשמתי. היינו בלתי נפרדים בילדות, חולקים הכול. כשהתבגרנו מעט התרחקנו, כמו בחיים, אבל תמיד כל כך אהבת. תודה על הילדות, על הצחוקים, על הוויתורים, סליחה שלא שמרתי אותך קרוב יותר. הלב שלי חסר אותך".

רס"ל במיל' בנימין אסולין הי"ד – "אני הולך להגן על המדינה"

רס"ל במיל' בנימין (בני) אסולין מחיפה, היה בנם של איידה ושלום, ונולד ביום כ"ט בשבט תשנ"ז (29.1.1997) בחיפה, אח לכפיר, מירית ואפרת. ביום 5.1.2025 התגייס לסבב מילואים נוסף כלוחם בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה. בנימין היה חדור מוטיבציה, אהב את כולם אהבה טהורה. הוא נפל תחת אש כאשר פעל בנחישות על מנת לחלץ חיילים מחטיפה. הוא היה בן 28 בנופלו.

אימו, איידה, ספדה לו בדמעות: "אמרתי לו, 'בני מספיק, שמונה חודשים אתה בצבא, תעזוב, תחזור לעבודה שלך'. הוא אמר לי 'אמא, אני הולך להגן על המדינה, ואם אני אמות, אמות כגיבור'… בני יצא למלחמה באויב אכזר להגנת המולדת והעם. הוא דוגמא למופת וגאווה לכולם. לב טהור עם חיוך תמידי, בכל מקום היה ראשון לסייע ולעשות טוב. זכינו בבני 28 שנים יפות ושמחות".

דודו סיפר כי בכל שיחה ביניהם נהג בנימין להרגיעו ולומר: "דוד אל תדאג, אני נמצא שם, אני שומר עליך, אתה יכול לישון טוב".

חמישה לוחמים, חמישה עולמות מלאי אור, חיוך ועשיית טוב, שהקריבו את חייהם למען הגנת העם באותו לילה קשה בבית חאנון. הם הותירו אחריהם משפחות מרוסקות אך גאות, ומורשת בלתי נשכחת של גבורה, ענווה ורעות.

יהי זכרם של חמשת גיבורי ישראל ברוך ומבורך לעד. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.